על שריר ה'הכל בסדר'- ועל איך מחזקים אותו בתקופות שהן בולען לאנרגיה שלנו- כי חוסן זה לכל אחד.

לא כל כך חשוב מה האני מאמין שלנו ואיפה במפה הפוליטית בישראל אנחנו נמצאים-

התקופה האחרונה היא בולען למאגרי האנרגיה שלנו. ביו היתר היא מאתגרת את היכולת שלנו לייצר שקט פנימי ואנרגיית חיים ועשייה במינונים הנכונים.

אם מצרפים אותה למאזן האנרגטי הכללי שלנו (מאגר הכוח או האופטימיות) ומחשבים במשוואה הכוללת גם את שנות הקורונה, בחשבון המצטבר רובנו נמצאים במינוס. שחיקה- לא חשוב איך מסתכלים על זה אנחנו נשחקים.  

תשומת הלב שלנו מוקדשת לדאגות, לסימני שאלה עמוקים, לתחושות עמוקות של חוסר וודאות, כל אלה נוגסות נתח גדול בגיזרת ה-wellbeing  שלנו.   

המאמר הבא  שופך קצת אור על איך מייצרים שלד פנימי חזק (יש שיקראו לזה חוסן רגשי), כזה שלא חשוב איזו רוח נושבת בחוץ, הוא לא מיטלטל מדי ומצליח לשמור על המאזן האנרגטי שלנו.
 הוא מציע התבוננות עומק בשריר הפנימי העמוק והחשוב הזה שריר ה"הכל בסדר" ובקשר בינו לבין מדעי המוח ומדעי השינוי ובעיקר כלים פרקטיים לאיך אפשר לחזק אותו ואיתו את תחושת החוסן נפשי שלנו:

• "הכל בסדר" קווים לדמותו
•  למה הוא צריך תחזוקה שוטפת ?
• מה הסכנות של הזנחה שלו?   (שחיקה? מוכר?)
• מה קורה לאנרגיה שלנו ואיך אפשר לשמר אותה דווקא בתקופות כאלה?
• חוסן רגשי הוא לא תוצר גנטי הוא מיומנות נרכשת
• איך לייצר חיבור "מוח לב" שיביא אותנו קרוב יותר לתחושת "הכל בסדר" וחוסן רגשי.
• כלים פרקטיים לאיך לחזק את מערכת השלד הרגשית שלנו במיוחד בתקופות של מציאות חיצונית מטלטלת   

'יהיה בסדר' זאת אמונה וזה מזין כמו פחמימה ריקה

בדקו את עצמכם: כמה פעמים אמרתם לאחרים או לעצמכם בתקופה האחרונה- יהיה בסדר?

ואחרי שיש לכם את המספר בדקו שוב: כמה פעמים האמנתם לעצמכם?

הרגשתם את זה באמת בפנים?

יש לנו את זה.

את מטבע הלשון הזאת ואנחנו משתמשים בה הרבה. לעצמנו או לאחרים.  

אבל לא תמיד זה עובד. למעשה לרוב זה לא. ויש לכך סיבה.

המשפט "יהיה בסדר" עובד על דלק של אמונה.

הוא מתיישב על אזורים במוח של שכנוע, ופועל קצת כמו פחמימה. משביע. לפעמים ולטווח קצר.

אנחנו צריכים את זה כדי להרגע, כדי  להשביע צורך פנימי עמוק, אבל אנחנו נשארים רעבים- מודאגים אם לדייק. אצל חלקנו הפחד כבר עלה רמה והוא כבר חרדה.

"הכל בסדר" זאת הוויה ,מקום פנימי חזק שבו אפשר באמת לנוח. יש שקוראים לזה תחושת חוסן.

בניגוד אליו – הוויה פנימית שיודעת או שחיה תודעת "הכל בסדר" היא איזור אחר לגמרי.

זה איזור פנימי עמוק שנשען על קרקע חזקה, שיודעת שגם אם בחוץ סוער מאוד ואפילו אם זוועות מתרחשות לפתחנו, יש לנו את היכולת את הכלים ואת ההבנה שבמובן הרחב יותר של הקיום שלנו – הכל בסדר גם כשבחוץ כלום לא נראה בסדר.

תקופות של אי וודאות הן דלק פחמני חזק מאוד למוח שלנו. והוא עובד. ממש חזק. אבל יש לזה מחיר. אנחנו נחלשים מאוד רגשית.   

בניגוד ל"יהיה בסדר", ישנו מקום פנימי עמוק בו אנחנו מרגישים באמת שקט פנימי.

מין ידיעה כזאת עמוקה שלא צריכה שכנוע. "הכל בסדר" היא הוויה פנימית, כשאנחנו מחוברים אליה זאת תחושה של  קרקע איתנה, שיודעת שגם אם בחוץ סוער מאוד ואפילו אם זוועות מתרחשות לפתחנו, יש לנו את היכולת את הכלים ואת ההבנה שבמובן הרחב יותר של הקיום שלנו – הכל בסדר גם כשבחוץ כלום לא נראה כך.

אז איך מגיעים קרוב יותר לשם? איך מרגישים באמת חוסן? ולמה זה מורכב לנו להשען על מקום פנימי כזה בתוכנו?

אסטרטגיות ההישרדות של המוח שלנו לתקופות טלטלה- נעים להכיר

על קצה המזלג על המוח בתקופות של טלטלה:

בהיותנו ייצורים מאוד הישרדותיים (כי מה לעשות מוצאנו- אתם יודעים מאיזו חיה) המוח שלנו אחראי לגרום לנו לשרוד. ולכן כל פעם שהוא מזהה סכנה הוא עובד קשה יותר בלהיאחז ב… מה שהוא מכיר.

הוא יאותת לנו סכנה, הוא יצבע את זה בצבעים שאנחנו מכירים מהעבר שלנו או של הורינו,

הוא יגרום לנו לרצות :

• לברוח (למי עוד אין דרכון זר שיצביע?)
• להלחם (הפגנה בעד או נגד?)
• לקפוא (להרגיש חוסר אונים, להחליט לא להדליק מסך)
• או גם וגם.

הסכנה- overdoing. המוח השורד שלנו למד להרגע רק דרך עשייה. לא פעם יש לזה מחיר על שיקול הדעת וגם על בוחן המציאות.

הוא בעיקר יעבוד קשה. הוא ינתב את מרבית האנרגיה שלנו לעשייה, יגרום לנו להיות ב-DOING מוגבר,

הכל כדי לא להרגיש את התחושות הקשות של הפחד, של חוסר האונים של האימה.

כי זה מה שהוא יודע לעשות בתקופות כאלה- לא חשוב איזו חיה אנחנו ולשם כך הוא נוצר. בגדול.

עשייה היא חשובה וחלקה אפילו אפקטיבית.

אבל. אם היא החלק הפועל היחיד בתוכנו בתקופות כאלה-  תג המחיר של זה הוא לא פעם היחלשות רגשית.

ולא פעם מחירים כבדים במערכת קבלת ההחלטות ובוחן המציאות.

אנחנו לא שמים לב אבל אבל אנחנו מאבדים המון אנרגיה בדרך הזאת, ופועלים מתוך הישרדות.

שיקול הדעת שלנו סביר להניח שנפגע ולא פעם גם בוחן המציאות.  

המשוואה היא מאוד פשוטה- כשהמוח לבדו מנהל אירועי חוסר וודאות

הוא ייקח אותנו להישרדות בלבד. אם נכניס לשם גם מערכת רגשית יציבה- יצרנו חוסן.

בתקופות של חוסר וודאות אם המוח ומערכת רגשית יציבה עובדים יחד ולא בנפרד, יש לנו סיכוי גדול יותר לתוצאות טובות יותר- בגשמי וברגשי. קבלת החלטות, ניהול האירועים, ותחושה פנימית כללית.  כשאנחנו מצליחים לייצר משוואה נכונה של חיבור בין המוח החושב שלנו אבל איזון ובהירות גם מהמערכת הרגשית והאינטיליגנטציה הרגשית שלנו עובדת- אנחנו מגיעים לתוצאות טובות יותר גם בהיבט של ניהול מצבי משבר.

כשאנחנו מחזקים את המשאבים הפנימיים אנחנו חשופים פחות לשחיקה על כל סוגיה.

"הכל בסדר"- שריר ליבה עמוק- חלק ממערכת שרירים כוללת שאחראית על ה"יציבה הרגשית שלנו" השלד הרגשי שלנו.  ככל שהוא חזק יותר- הרוחות מבחוץ יטלטלו אותנו פחות.  

הכל בסדר הוא שריר ליבה בתוך מערכת השלד הרגשית שלנו

(כן. יש כזאת גם אם אנחנו לא שמים אליה לב).

הוא חמצן חשוב למערכת ההפעלה שלנו, הוא מיצר המון אנרגית חיים

ומזרים לנו כוח בבוקר לקום ולעשות את מה שאנחנו עושים.

יציבה רגשית חזקה – היא תחושה שעומדת איתנה ויודעת ש"הכל בסדר" גם כשבחוץ יש רוחות מטלטלות . מעליה נבנית מערכת שרירים איתנה שתתרום למאזן האנרגטי שלנו.

אם נתייחס אליה בדומה להתייחסות שלנו לגוף- נבין שכדי לחזק אותה, נדרשת בניית תוכנית אימון ועבודת שרירים נכונה. כזאת שמתאימה לנו בדיוק.

הצעדים הראשונים הם כמו תמיד מודעות ואבחון נכון:

• מהם שרירי הליבה שלנו ועד כמה אנחנו מכירים אותם?
• מה מצבם נכון לשלב זה בחיינו ? חלשים חזקים?  איפה נקודות התורפה שלהם- האם יש לנו נטייה לחרוד (חלשים) או להתעלם (הזנחה מהכיוון השני)?
• קצת כמו בעבודת גוף אפשר פשוט להבין מה בדיוק הם צריכים כדי להתחזק: תרגילים? ויטמינים? תזונה נכונה?  אימונים?

חדשות הטובות: חוסן הוא לא גנטי. הוא משאב נרכש. כולם יכולים.  להרגיש שהכל בסדר בתקופות מורכבות זה אפשרי. ולא. זה לא מסוכן. להיפך.

קוראים לזה חוסן. שקט פנימי. והוא נעוץ במערכת השרירים והשלד הרגשי.

אפשר לאמן אותה – זה משתלם מאוד. וכן יש לזה גם תוצר לוואי נוסף- זה מונע או מעכב מאוד מדדים של שחיקה.

מכירים את אלה שלא חשוב במה הם נתקלים הם רגועים, מרגישים שיש להם את היכולת להתמודד עם מה שמגיע ולעשות גם החלטות נהדרות וגם להמשיך לחייך?

בניגוד למה שחושבים, זה לא תוצר של גנטיקה נדירה (אם כי יש גם לה תרומה) זה תוצר של שרירי ליבה חזקים יותר או מתוחזקים יותר= עבודה פנימית עמוקה, למידה מבית, או מי שבבית היה פחות רגוע- מבחוץ.

כל אחד יכול לשפר את החוסן הפנימי שלו את שריר ה"הכל בסדר" שלו ולחיות אחרת גם בתקופות של טלטלה עמוקה.  

מזמינה אתכם לתרגול מאוד פרקטי במאמר הבא שמסייע לכם שלב אחריי שלב פשוט לחזק את מערכת השלד החשובה הזאת ואת שריר הליבה , את תחושת החוסן שלנו.